ראתב עוידה נ' הפניקס חברה לביטטוח בע"מ ואח'

פסק דין

עניינה של תביעה זו בדרישתו של התובע לחיוב הנתבעים לפצותו בגין מלוא נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 12.4.10 (להלן: "התאונה").

הצדדים תמימי דעים לעניין נסיבות אירוע התאונה וסיווגה כתאונת דרכים, לפיכך המחלוקת היחידה שהתגלעה בין הצדדים ואליה אדרש להלן, סבה סביב שאלת הנזק והיקפו.

החבלה והנכות;

בעקבות התאונה התובע הובהל לבית החולים "רמב"ם" בחיפה. בקבלתו הוא נבדק ואובחן כסובל, בין היתר, מחבלת ראש ופנים לרבות שבר באף, קונטוזיה ריאתית, קרע בטחול, שבר מרוסק בפמור שמאל ושברים בכף יד שמאל. במהלך אשפוזו התובע עבר ניתוחים לקיבוע השבר ברגלו ולשחזור השבר באפו, כן טופל שמרנית באמצעות גבס לשברים בכף היד. התובע שוחרר ביום 21/4/10 עם המלצות להליכה בסיוע קביים או הליכון, המשך טיפולי פיזיותרפיה ומעקב רפואי, עזרה וגם חופש מחלה.

לאחר שהתובע שוחרר מבית החולים הוא היה במעקב רפואי ממושך במסגרת מרפאות החוץ של ביה"ח הנ"ל, קופ"ח וגם התחנה לבריאות הנפש. במרפאת החוץ הוא נבדק מספר פעמים, הומלץ לתובע לעבור מספר סדרות של טיפולים פיזיותראפיים לרגל, ריפוי בעיסוק ליד, כן אושר לתובע אי כושר מלא למשך כ-9 חודשים (תעודה מיום 1.11.10). מעבר לכך התובע נבדק רבות במסגרת קופ"ח בשל תלונותיו על כאבי ראש, סחרחורות, ליקוי שמיעה, טנטון, הגבלות וכאבים ברגליים וביד . התובע גם התלונן על הפרעות נפשיות כגון חרדות, דכאון ועצבנות שבעקבותיהם הוא הופנה לקבלת טיפול נפשי בתחנה לבריאות הנפש, שם הוא טופל למשך חודשים ארוכים.

לבקשת התובע מונו 3 מומחים מטעם בית המשפט :

בתחום האורתופדי מונה ד"ר נמרוד רוזן, אשר מצא כי נותרה אצל התובע: "הגבלה קלה בטווח תנועות שורש כף יד שמאל, ללא עדות לשינויים ניווניים... וללא עדות לדלדול שרירי ". בגין ממצא זה המומחה קבע לתובע נכות בשיעור של 5%.

כן מצא: "עדות להגבלה קלה בטווח תנועות מפרק הירך ...ללא עדות לדלדול שרירי". בגין הגבלה זו המומחה קבע נכות רפואית נוספת בשיעור של 10%.

בבדיקתו המומחה גם מצא מספר צלקות קטנות בהיקפן ברגלו השמאלית של התובע, שבעטיין הוא ראה לקבוע נכות רפואית בשיעור של 3%.

מונה גם ד"ר ברוורמן בתחום א.א.ג, אשר בדק את התובע והגיש את חוות דעתו בגדרה ציין, כי התובע סובל מאז התאונה מטנטון תמידי שמקנה לתובע נכות רפואית בשיעור של 10%.

המומחה הוסיף באשר לחבלה באף: "קיימת סטיית מחיצה לימין, גשר אף סוטה מעט לימין. אין הפרעה משמעותית בזרימת אויר ... אין נכות בגין קושי בנשימה אפית. יתכן ויזדקק לניתוח קוסמטי במידה וצורת האף תפריע בעתיד".

בתשובה לשאלות ההבהרה אותן הפנה התובע למומחה בעניין עלות הניתוח הקוסמטי לתיקון צורת האף, השיב המומחה: " במידה ויחפוץ, ניתוח קוסמטי אפשרי. עלויות כ 12,000-14,000 ₪. שבוע מנוחה".

התובע גם נבדק על ידי פרופ' בנטל בתחום הנוירופסיכיאטרי. המומחה בדק את התובע והגיש את חו"ד שבסופה קבע כי תלונות התובע בתחום הנפשי: "הן מבוססות בעיקר על חוסר רצון לצאת מהמצב הנתון, חוסר מוטיבציה וחוסר יכולת להסתגל למגבלות הגופניות-האורתופדיות". מכאן, נמצא שהתובע סובל מהפרעת הסתגלות שמקנה נכות רפואית בשיעור של 10%, שאת מחציתה בלבד, היינו נכות בשיעור של 5%, המומחה ראה לייחס לתאונה והשלכותיה.

טענות הצדדים;

על אף העובדה שניסיתי להביא את הצדדים לעמק השווה, אלא שכל ניסיונותיי עלו בתוהו. משכך, קבעתי את התיק להיום לשמיעת ראיות וסיכומי הצדדים. בפתח הישיבה, הצדדים הגיעו לידי הסכמה לפיה, ויתרו על חקירת המצהירים, כן הוסכם כי כל צד יציג את סיכומיו בע"פ וינתן פסק דין מנומק, על יסוד המסמכים שהוגשו, תצהירי וסיכומי הצדדים.

הצדדים נחלקו בעניין נזקיו של התובע, כאשר מחד התובע סבור כי התאונה גרמה לפגיעה קשה בכושרו ויכולתו לעבוד, אלצה אותו להיזקק לעזרת הזולת הן בעבר והן בעתיד וגם הביאה את התובע והוריו להוציא כספים רבים בגין הנסיעות והטיפולים הרפואיים. התובע עמד בסיכומיו בהרחבה על נזקיו, הדגיש כי התאונה גרמה לפגיעה קשה בכושרו לעבוד שאותו נכון לאמוד על בסיס השכר הממוצע במשק ונכותו הרפואית שמשקפת, כך סבור התובע, את נכותו התפקודית. התובע הוסיף, כי בשל מגבלותיו שנגרמו בתאונה הרי מאז התאונה לא הצליח להשתלב באף עבודה, כן נזקק באופן אינטנסיבי לעזרת בני ביתו ולעזרה זו הוא יזדקק בעתיד משך כל חייו בחלק ניכר מפעולות היום יום. התובע דרש בסיכומיו פסיקת פיצויים בגין הפסדי השכר בעבר ובעתיד, הפסדי פנסיה, עזרה לעבר ולעתיד, הוצאות וגם כאב וסבל בסכומים אותם הביא בסיכומיו.

מהצד השני של המתרס, הנתבעים הדגישו בסיכומיהם כי הפגיעה בכושרו של התובע הינה מינימאלית. עמדו בהרחבה על הרקע של התובע, על כך שלא השלים את לימודיו, היה מעורב בפלילים, כן הדגישו את העובדה כי ערק משירותו הצבאי וגם עמדו על יכולותיו השכליות והקוגנטיביות המוגבלות. מכל אלה, כך הם סבורים, נכון לפסוק לתובע פיצוי שיגלם בחובו את פוטנציאל השתכרותו המצומצם וכן את הגריעה הקלה שחלה בהשתכרותו בעקבות התאונה. הנתבעים גם התייחסו לדרישת התובע לעזרה ולהוצאות, בהדגישם כי ראשי נזק אלו טעונים הוכחה, כך משלא הובאו ראיות תומכות, אין לפסוק כל פיצוי בעניין זה ולחלופין, הציעו לפסוק לתובע סכומים גלובאליים מתונים. לעניין הפסדי הפנסיה הם חידדו, כי שעה שעסקינן בגריעה קלה בכושר של התובע לעבוד, אם בכלל, והעובדה שנזק זה יצא אל הפועל בחלוף עשרות שנים, הרי עסקינן בנזק זניח שאין התובע זכאי לכל פיצויי בגינו.

דיון והכרעה;

הפסדי ההשתכרות בעתיד: לפני שאגש למלאכת החישוב וקביעת הפיצוי הראוי בנסיבות, ראיתי לציין עובדות רקע נוספות שלהן חשיבות רבה בקביעת התוצאה הסופית. כפי שעולה מהתיעוד שהוגש, התובע הינו יליד 25/12/1990, כאשר בזמן אירוע התאונה, הוא היה חייל בשרות חובה בצה"ל שערק ולא התייצב לשירותו הצבאי. עוד עולה, כי התובע לא סיים את לימודי התיכון ולא זכה לתעודת בגרות. עובדות נוספות שלהן חשיבות בבואי לאמוד את נזקיו של התובע, הובאו בתמצית בעמוד 14 לחו"ד של המומחה פרופ' בנטל בזו הלשון: "הוא לא מסר על שהיה מעורב בפלילים וכי הוא עומד עדין תחת ביקורת של קצין מבחן. בפסקה 3 בפרק 'רקע' תאר מוחסן מהלך לימודים לכאורה חלק ורגיל, מבלי לציין שרמת ציוניו בבית הספר בכפר הייתה נמוכה למדי (40-50) וכי לא סיים את הלימודים בבית ספר 'עתיד' היות והורחק בגלל תקיפת תלמיד אחר. סביר להניח שתפקודו הקוגנטיבי הנמוך יחסית, ורמתו השכלית הגבולית עד נורמלית נמוכה, כמתואר על ידי הפסיכולוג, היו קיימים עוד מילדותו, וכי אלה לא נגרמו על ידי התאונה". המומחה הוסיף בחוות דעתו:" יש להסיק שהמדובר באיש צעיר אשר מילדותו וצעירותו נתגלו אצלו סימנים ברורים לאי-יציבות רגשית והתנהגותית, החל מהאירועים בבתי הספר, המשך בגניבת הקטנוע, ולאחר מכן בעריקה מהצבא וההסכמה להסגרה לצבא בעקבות איומי החברים. יש בו נטייה ברורה למניפולטיביות כאשר הניסיונות להעלים או לתאר עובדות בגוונים שונים נעשו תמיד בהתאם לדרוש בנסיבות הנתונות", ( עמ' 14 לחו"ד).